בתי חולים: סדרות אמריקאיות מול המציאות העגומה

סדרה אמריקאית: מעליות לא נועדות לשינוע בני אדם אלא לשיחות רוויות מתח מיני שנון ולקוויקי בין מתמחים/ות שנראים/ות כמו פרופיל פייק בטינדר לרופאים/ות בכירים/ות שעושים דברים שבכל מקום אחר היו נקראים ניצול יחסי מרות.

מציאות: מעליות הן קוביה נודדת של חיידקים ובקטריות הנפלטים ע"י הרבה מאוד אנשי צוות שמשתדלים לא ליצור קשר עין אחד עם השני כדי לא להיקלע לשיחות חולין ומטופלות (או שזו רק אני) שראו יותר מדי האנטומיה של גריי ולכן מביטות סביב לראות אם יש חתיכים.

(אין חתיכים)

סדרה אמריקאית: בסוף משמרת קשה בה בית החולים הותקף ע"י מעטפת אנתרקס, קרס חלקית ברעידת אדמה או שהועבר לנוהל חירום עקב פצצה שהוטמנה בגוף של אדם חי, רופאים יפים ועייפים יושבים על בירה בבר הקרוב בזמן שהם ממשיכים את השיחות רוויות המתח המיני מהמעלית, מתחילים עם אחיות תמימות ומוכות אהבה או בוהים בקיר בזמן שהם מעכלים במבט חצי סקסי חצי קודר את היום שהיה.

מציאות: בסוף משמרת רופאים מקסימום יושבים בדוכן המעפן הזה של קפה הלל לאכול מאפה קינמון דלוח ואז נוסעים הביתה כשהם משתדלים לא להירדם על ההגה.

סדרה אמריקאית: לכל רופא יש שלושה מטופלים, איתם הם מבלים שעות ארוכות בשיחות עומק על הילדות שלהם, על אלוהים ועל האופנים השונים בהם אפשר למצוא משמעות בקיום שלנו. בזכות השיחות האלו, או לחילופין, בזכות חילופי דברים שנונים הקורים במהלך ניתוח מוח שאורך 16 שעות, הם תמיד יגיעו לתובנה עמוקה על מערכת היחסים המאוד חשובה שיש להם עם רופא אחר מהמחלקה, וייצאו מהמשמרת חכמים ובוגרים יותר.

מציאות: רופא הוא דמות כמעט מיתית שניתן למצוא לאחר השעה 15:00 רק בהבלחות קסומות ונדירות אחרי שמקריבים בתולת ים ומסניפים 4 שערות מזנב של חד קרן.

סדרה אמריקאית: כולם עושים סקס, כל הזמן, בכל חדר. כולל המטופלים.

מציאות: הדבר הכי קרוב לסקס שניתן למצוא במחלקה הוא הספר "המדריך לשלום בית לגבר" שנתרם ע"י עמותת דרכי מרים לחדר המשפחות.

מוגש כשירות לציבור.

(ובנימה רצינית רק לרגע-תודה למחלקת נשים בהדסה על שאמנם הם לא האנטומיה של גריי, אבל הם ממש-ממש נפלאים)