.png)
האנדומטריוזיס שיש לי בריאות לימד אותי איך מרגישים חיים עם נשימה מקוטעת, חלקית. חיים בלי מספיק אוויר.
בכל נשימה מחדש, אני לא יודעת כמה יכאב. אני מגלה רק תוך כדי הדרך.
לפעמים החמצן נתקע בחוט תיל שמלופף סביבי, מסרב להתקדם
לפעמים הנשימה עולה בכלכך הרבה מאמץ, עד שאני תוהה אם אצליח ליצור עוד אחת
לפעמים אני מנסה בכל הכוח לנפח את הריאות, אבל הן מסרבות להתמלא
לפעמים אני מצליחה לקחת נשימה אחת מתוקה, עמוקה-עמוקה, שמחזיקה בי מספיק אוויר עד הסיבוב הבא
בהתחלה זה הפחיד אותי נורא. בכל כאב כזה פחדתי שאני הולכת למות
בהתחלה זה כאב לי נורא. בכל פחד כזה לא יכלתי לחשוב על כלום מלבד מה יהיה ואיך אשרוד
ולאט לאט, התחלתי לקבל גם את זה
חיים עם נשימה שבורה, חצויה, נאבקת
נשימה שצריך לקבל את חלקיותה
את אי התמלאותה
חיים בלי מספיק אוויר.
הנשימה הקטועה שלי מלמדת אותי לחיות את החיים של אחרי ה-7 באוקטובר.
חיים של לב קטוע שכבר לא יכול להתמלא.
חיים שאין בהם מספיק אוויר לנשימה, שצריך למצוא איך לחיות אותם מחדש.
בהתחלה זה מפחיד וכואב ואי אפשר לחשוב על שום דבר אחר
עם הזמן נתרגל
הפחד יהפוך לקבלה
נלמד לנשום מחדש
נלמד לפעום מחדש
והלב ילמד איך להוליך אותנו בעולם גם כך
שבורים ומקוטעים
חלקיים עד מאוד ואנושיים עד מאוד
נאחזים בתקווה לנשימה אחת מלאה, מתוקה, עמוקה-עמוקה
מבליחה כמו קרן שמש בין העננים
Comments