פלורנס נייטינגייל - האישה עם העששית

ביום שישי שעבר צוין בעולם יום האחות הבינלאומי, (או יותר נכון - יום הסיעוד), שהוא - לא במקרה - גם יום הולדתה של פלורנס נייטינגייל.

אין משהו שאני יותר אוהבת מלחקור ולכתוב על נשים מהפכניות, אז הנה סקירה קצרה על האישה המופלאה ומלאת הניגודים הזו, שייסדה את מקצוע הסיעוד המודרני.

פלורנס נייטינגייל, או: "האישה עם העששית", נולדה ב-1820 בפירנצה למשפחה בריטית מהמעמד הגבוה. היא זכתה לחינוך איכותי ביותר, והצטיינה במתמטיקה ובשפות (זאת אחרי שנאלצה לשכנע את הוריה לאפשר לה השכלה מתמטית, למרות שהיא אישה).

מאז שהייתה ילדה הפגינה זיקה לטיפול בחלשים ובחולים, אך כשביקשה ללכת להיות אחות שוב נתקלה בהתנגדות: באותה תקופה מקצוע הסיעוד נחשב למקצוע נחות, ומשפחתה, בעיקר אמה ואחותה, ציפתה שתינשא לגבר עשיר ותשקיע את זמנה בגידול משפחה, כראוי לאישה במעמדה.

במשך שנים כיבדה את ההתנגדות של משפחתה, עד שמספר חוויות רוחניות הביאו אותה להחלטה חד משמעית: זה הייעוד שלה.

המסע שלה גם דרש ממנה ויתורים רבים, בתקופה שבה להיות גם אשת איש ואם וגם אשת מקצוע מוערכת ומשגשגת היה כמעט בלתי אפשרי, נייטינגייל נאלצה לבחור - היא מעולם לא נישאה, למרות הצעות רבות ואינספור מחזרים.

הכניסה האמיתית של נייטינגייל לדפי ההיסטוריה הייתה בזמן מלחמת קרים, בה נלחמו מאות אלפי חיילים בריטים. הדיווחים על מצבם הקשה של הפצועים במלחמה הביאו אותה לצאת לטורקיה בראש משלחת של 38 אחיות מתנדבות, אותן הכשירה בעצמה. כשראתה את מצבם של בתי החולים המאולתרים, היא הזדעזעה: היגיינה נוראית, צפיפות קשה, זיהומים קטלניים, מחסור בתרופות ובכלי מטבח.

ואז נייטינגייל הבינה משהו שנראה לנו היום מובן מאליו אבל אף אחד באנגליה לא אמר לפניה: להיגיינה, תברואה ותזונה יש חשיבות.

נייטינגייל האמינה שהתמותה של הפצועים מושפעת מתנאי הסניטריה והתזונה העגומים במקום, וששינוי שלהם יביא למהפך אדיר בשיעורי התמותה. תחת ניהולה חיילים שהגיעו למרפאה עברו ניקוי יסודי, בגדיהם ופצעיהם חוטאו וניתנו להם מדים נקיים. היא גם הנחתה את הצוות לפנות את הצרכים של החולים מאולמות האשפוז, להתקין חלונות, להחליף מצעים בקביעות, לרווח את המרחק בין מיטות החולים, להקים חדרי קריאה ופנאי ולפתוח מטבח ייחודי להכנת מנות מזינות לפצועים וללוחמים.

והיא לא עשתה רק את זה.

כמתמטיקאית וסטטיסטיקאית מחוננת, היא הבינה את הכוח של מספרים. היא החלה לאסוף בקפדנות נתונים סטטיסטיים אודות שיעורי התמותה בבתי החולים השונים, והוכיחה, שחור על גבי לבן, כי לאחר רפורמת הסנטיציה שיעורי התמותה צנחו מיידית מ-80% ל-47%, ובמשך הזמן ירדו עד לשיעור של 2.2% בלבד.

והנה עד כמה היא האמינה בנתונים ומספרים: "כדי להבין את מחשבותיו של האלוהים עלינו לדעת סטטיסטיקה, משום שזהו כלי המדידה של כוונותיו" (ככל הנראה הציטוט הכי רוחני שנאמר אי פעם על סטטיסטיקה...)

במקביל להיותה סטטיסטיקאית מחוננת ומהפכנית שמובילה רפורמות, היא לא ויתרה על הלב. היא כתבה מכתבים למשפחות ההרוגים, הגוססים ואלו שאינם יודעים קרוא וכתוב, הסבירה את מה שקרה להם ואף צירפה מזכרת מאהובם. בלילות הייתה מתהלכת נייטינגייל בין מיטות החולים ודורשת בשלומם תוך שהיא אוחזת עששית.